אלו פסלי חרסינה עתיקים ויקרים שאסף סבא רבא שלי מצד אבא לאחר מלחמת העולם השנייה.
אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא רצה להתחיל לאסוף את האוסף הזה כדי לסמל שהזוועה נגמרה ושהוא יכול להסתובב בכל מקום, לאסוף את פסלי החרסינה הללו מכל מקום והוא ימשיך לחיות בלי לפחד שירדפו אותו.
הוא היה אוסף אותם במשך שנים עד שנפטר, האוסף הזה היה יקר לליבו מאוד והוא אהב לאסוף אותו, שהרי לא סתם הוא סחב את כל האוסף הזה בזהירות כל הדרך ממולדובה לישראל.
כשנפטר האוסף עבר לסבתא שלי מצד אבא והוא שמור בביתה.
לאוסף כלי החרסינה העתיק הזה יש משמעות רבה בשביל המשפחה כי זוהי מזכרת ממנו-סבא רבא שלי, שקראו לו ישראל.
