במסגרת חקירתי ראיינתי את אבי על סיפור חייו.
להלן הראיון:
שמך?
יאן
מדוע בחרו לקרוא לך כך?
אמא שלי מאוד אהבה את השם והחליטה לקרוא לי כך.
מהו פירוש השם?
מקור השם יאן הוא בלועזית ובשפה הסינית. יאן הוא זן של ציפור שיר קטנה, אך פירוש המילה עצמה הוא "יפה, מרהיב". השם יאן הוא שם בין לאומי.
מתי נולדת?
נולדתי ב-18 ליוני, שנת 1969.
איפה נולדת?
במולדובה שהיתה שייכת לברית המועצות לשעבר.
מה היתה שפת הדיבור בבית?
רוסית.
אז בכלל לא ידענו לדבר בעברית, רק כשעלינו לארץ, הגענו לאולפן ולמדנו לדבר בעברית.
מהו היחס שקיבלת משכניך/מוריך/חבריך/מכריך?
מבחינת ילדים-היו ילדים שלא היה אכפת להם שאני יהודי. הם דיברו ושיחקו איתי כמו עם כל ילד אחר והיו ילדים שצעקו שמות גנאי כמו ״יהודון מסריח״ ועוד.
מבחינת מבוגרים- הם לרוב לא התנהגו אליי בצורה רעה, אבל היה ברור שהם אנטישמים.
בגלל שאני יהודי היה לי קשה להתקבל לאוניברסיטאות כאלה ואחרות.
שם ההורים:
נלי ויפים.
במה עסקה אמך?
כשגרנו במולדובה היא עבדה כמאיירת בחברת הוצאות לאור גדולה ונחשבת.
כשעברנו לארץ, היא היתה מציירת תמונות והיתה מוכרת אותן.
ובמה עסק אביך?
הוא היה מכונאי.
היו לך חיות מחמד בילדותך?
כן, היו לי חתולות, מאוד אהבתי לשחק איתן. הייתי קושר כדור נייר לחבל ומשחק איתן.
היה לי גם כלב תקופה, מצאתי אותו עומד מתחת לדלת הבית שלנו ואנחנו אימצנו אותו.
בהתחלה ממש פחדתי ממנו כי הוא לא היה נותן לי להיכנס הביתה, הוא היה עומד ליד הדלת ונובח, אחר כך התרגלתי אליו והפסקתי לפחד.
תמיד אהבתי חיות ועד עכשיו אני אוהב אותן.
אילו חגים חגגתם ואיך חגגתם אותם?
חגגנו את חג הפסח, אי אפשר היה לקנות מצות אז היינו הולכים לבית כנסת ולוקחים משם מצות.
גם את חג הפורים חגגנו, היינו מתחפשים ואוכלים אוזני המן. כמובן שלא היינו מתחפשים כמו היום, היינו שמים אוזני חתול, או זנב וזה היה מספיק בשבילנו.
הוריך היו גרושים. איך זה היה?
גרתי עם אמא שלי, אבל לא הרגשתי שמשהו חסר לי, חייתי את חיי כרגיל כי כך הייתי מורגל, לא ידעתי איך זה לחיות עם אבא.
לאבא שלי היתה אישה אחרת, הוא גר איתה באותה העיר שבה אני ואמא שלי גרנו.
אני לא יודע כלום על אשתו השנייה. מעולם לא פגשתי אותה.
בסופו של דבר הוא נפרד ממנה וכיום אבא ואמא שלי חיים יחד.
מהו שם בית הספר התיכון שלמדת בו?
במולדובה לא היו לבתי הספר שמות, רק מספרים.
אני למדתי בבית ספר תיכון מספר 21.
מי היו חבריך בילדות?
את כל החברים שהיו לי הכרתי בבית הספר, לא כל החברים שהיו לי היו בשכבה שאני למדתי בה.
רוב החברים שלי היו משכבות נמוכות או גבוהות, ולאו דווקא מהשכבה שאני למדתי בה.
היינו משחקים ביחד. לא היינו יושבים מול הטלוויזיה כל היום. היינו יוצאים החוצה ומשחקים בכדור או במשחקים של פעם.
איזה משחקים שיחקתם?
אני זוכר משחק אחד, קוראים לו שלוש מקלות. שמים 3 מקלות בטור וקופצים מעליהם מבלי לדרוך על מקל.
אחרי כל סבב מרחיקים יותר ויותר את המקלות עד שכבר קשה לקפוץ מעליהם מבלי לדרוך.
מי שדורך-מפסיד.
שמרת עם החברים שלך על קשר גם אחרי שסיימת ללמוד בבית הספר?
בהתחלה כן אבל הקשר נותק עם המעבר ארצה.
אילו מקצועות הכי אהבת ללמוד?
אהבתי מאוד מתמטיקה ופיזיקה, גם אחרי בית הספר אהבתי לפתור תרגילים גם אם לא הייתי חייב לפתור אותם.
באיזו אוניברסיטה למדת?
למדתי באוניברסיטת קשינוב ואחר כך, אחרי שעלינו לארץ, למדתי גם באוניברסיטת תל אביב.
מה למדת?
עשיתי תואר ראשון בפיזיקה.
ואיפה שירתת בצבא?
שירתתי גם בצבא שם במולדובה וגם פה בארץ. בארץ לא שירתתי יחסית הרבה זמן- רק ארבעה חודשים.
מתי עלית לארץ ואיך?
עליתי לארץ כשהייתי בן עשרים בערך, טסנו (אני, אמא שלי, אבא שלי, סבא שלי וסבתא שלי) במטוס ממולדובה לישראל. בישראל הלכתי לאולפן ולמדתי עברית.
למה רצית לעלות לארץ?
קודם כל, אמא שלי דיברה הרבה על ארץ ישראל ותמיד הרגישה שאנחנו נעלה לארץ במוקדם או במאוחר.
חוץ מכך, גם בגלל האנטישמיות הרבה שהיתה החלטנו לעבור לארץ-שם לא יציקו לנו כי אנחנו יהודים.
איך הרגשת כשעלית לארץ?
מבולבל, זר ולא רצוי. כולם סביבי דיברו עברית ואני לא הבנתי מילה, זה היה ממש מוזר בשבילי.
לדוגמא, פעם אחת הלכתי לחנות לקנות אוכל, והמוכר אמר משהו ולא הבנתי אותו, הוא גם לא ידע לדבר אנגלית. בסופו של דבר מישהי שנכחה במקום תרגמה בשבילי. זו היתה סיטואציה שבה הרגשתי זר.
מה היה המצב הכלכלי שלכם שם ומה היה המצב הכלכלי בארץ?
המצב הכלכלי שלנו שם היה הרבה יותר טוב. אמא שלי הרוויחה יחסית הרבה ולא היו לנו בעיות כלכליות.
כשעלינו ארצה, היינו צריכים להתחיל מכלום. היינו צריכים למצוא עבודה, ראשית כל וזה היה מאוד קשה, במיוחד לאור כך שלא דברנו את השפה. לא הבאנו מקישנוב הרבה דברים השארנו שם, נוסף לכל שאר הדברים, גם ביטחון כלכלי.
עם הזמן, הצלחנו להשתלב בארץ והגענו למצב טוב מבחינה כלכלית.
כשעלית לארץ ביקשו ממך לשנות את שמך.
נכון, אבל אני לא הסכמתי לשנות את השם שלי, הציעו לי את השם קובי אבל לא חשבתי שהוא מתאים לי. ניסו לשכנע אותי הרבה, אבל לא הסכמתי.
את אמא, אגב, גם כן ניסו לשכנע לשנות את שמה מאולגה לאלה. בסופו של דבר היא הסכימה ושינתה את שמה.
מעניין. מה לגבי סבא וסבתא?
אבא שלי שינה את שמו מפימה ליפים, כדי להשתלב טוב יותר בישראל.
גם סבתא שלי שינתה את שמה מקלרה לחיה וגם סבתא שלך וסבא שלך מצד אימא שינו את שמם: מגליה לגילה ומרַליִק ללזר. בקיצור, היה מאוד מקובל שהעולים לארץ ישנו את שמם כדי להתאים את עצמם למקום החדש.
כיצד אתה ואמא הכרתם?
היא עלתה לארץ מסנט פטרסבורג שברוסיה. הכרנו בתוכנית לקליטת אקדמאיים.
כעבור תקופה התחתנו.
מתי נישאתם והיכן?
נישאנו ב-15 לנובמבר, בשנת 1994, החתונה התקיימה בראשון.
איך היתה החתונה?
האמת שאני לא זוכר הרבה מהחתונה, הייתי לחוץ מידי והתרגשתי מאוד.
בשנת 1991 התקיימה מלחמת המפרץ. איך הרגשת בזמן המלחמה?
היה מפחיד. בכל רגע היינו יכולים לשמוע אזעקה, לא הרגשנו בטוחים.
מזל שהמלחמה עברה בשלום.
במה אתה עוסק?
אני מתכנת.
מהם התחביבים שלך?
אני אוהב לקרוא ספרים, לשחק בשחמט ולבלות עם ילדיי.
איפה נולדתי?
נולדת בבית החולים אסף הרופא.
את יודעת, בזמן הלידה שלך גנבו לאמך ארנק עם כרטיס אשראי.
בית חולים זה מקום שמאוד קל לגנוב בו, כולם בלחץ ואף אחד לא שם לב.
למזלנו, בכרטיס האשראי לא היה הרבה כסף.
מה אתה מאחל לי לשנת המצווה?
אני מאחל לך שתמיד תיהי מאושרת ובריאה. אני חושב שאושר ובריאות הם שני הדברים החשובים ביותר בחיים.
